ידידיה יצחקי
לפני שנים רבות אמרתי לאחד מעמיתי, איש ימין מובהק, שעם ישראל איננו חפץ בשטחי יהודה ושומרון, שכן אילו היה חפץ בהם היה מיישב בהם לפחות מיליון יהודים, ובכך קובע עובדות מוגמרות. אותם ימים ישבו בשטחים כ-100,000 יהודים. מאז, כאמור, עברו שנים רבות ובשטחים יושבים כ-330,000 יהודים. זה עדיין לא מיליון, זה רק כ-5% מתושבי הארץ היהודים, ופחות מ-10% מתושבי השטחים הערבים. עם ישראל ככל הנראה עדיין אינו חפץ בשטחים, ומעדיף לשבת במרכז הארץ, במחירים מרקיעי שחקים, ולא בשטחים, בהם אפשר לזכות בדיור בחצי חינם. אבל, עם זאת, ההתנחלות היא ככל הנראה עובדה מוגמרת. לאמור, מיעוט של כ-5% מאזרחי ישראל כפה את דעתו על הרוב המכריע, שבמידה זו או אחרת מסתייג מההתנחלות ומבקש פשרה טריטוריאלית. זה כמובן מאוד לא דמוקראטי, אבל לרוע המזל זה הרבה יותר גרוע, זה מהווה איום חמור ביותר על עצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית דמוקראטית.
המצב הקיים הוא של מדינה אחת, בין הים לירדן, שיושבים בה שני עמים. כרבע משטחה של המדינה איננו שייך לה על פי החוק הבינלאומי ולפי החוק שלה עצמה, שכן השטחים המכונים "יהודה ושומרון ורצועת עזה", או לחילופין "הגדה המערבית וחבל עזה", מעולם לא סופחו רשמית למדינת ישראל, והם מוגדרים בחוק הישראלי כשטחים כבושים, הנתונים במשטר צבאי. לדעת רבים בארץ ובעולם זהו מצב לא נסבל. עצם העובדה שאין קץ לדיבורים על שינוי המצב מוכיחה שהמצב הנוכחי אינו יכול להמשך, והפתרון שרוב מכריע בציבור הישראלי והפלשתיני, וכן גם רוב מדינות העולם המערבי תומך בו הוא "שתי מדינות לשני עמים". למעשה, זהו הסיכוי האחד והאחרון לקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. אפשרות זו תחייב פינוי של ישובים רבים, מבצע לגמרי לא פשוט, ואולי גם לא אפשרי, אבל האלטרנטיבה היחידה היא מדינה אחת, ריבונית, על כל שטחה של ארץ ישראל. לאמור, ישראל תיאלץ לספח רשמית את שטחי יהודה ושומרון. אגב, הרשות הפלשתינית דוחפת אותנו לכך.
המתנחלים שתומכים באפשרות זו מעלימים עין מהבעיה הדמוגראפית שתיווצר, מן הסתם הם צופים טרנספר ואפרטהייד, לאמור, ערביי השטחים, אלה שלא יגורשו מכאן, לא יזכו באזרחות ישראלית מלאה, אפילו לא בזו שזכו בה ערביי ישראל. זה יהיה מצב בלתי נסבל מבחינתם של הפלשתינים, ולא פחות מזה של כל אומות העולם, בהן גם ארצות הברית והאיחוד האירופי, ובודאי גם חבר העמים, סין, הודו וכל היתר, בהן גם מדינות גרועות מאיתנו, בהנהגת ארגון האומות המאוחדות. ישראל תזכה למנה גדושה של גינויים, חרמות וסנקציות, גם מצד מעט הידידים שנותרו לה. כן, גם מצד ארצות הברית.
אפשר אמנם לומר, מאז ומתמיד היה העולם נגדנו, ואף עמדנו בזה, נעמוד גם הפעם. ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל מראה אחרת. אבי המדינה, דוד בן גוריון הזכור לטוב, טבע את המושג "אום-שמום". הוא אמר, לא חשוב מה אומרים הגויים, חשוב מה עושים היהודים. הוא אכן היה גיבור אמיתי, כשכנגד כל הסיכויים הכריז על הקמתה של מדינת ישראל, זה היה ללא ספק מעשה נועז, אבל יש לזכור שבאותם ימים תמכו בו גם ארצות הברית וגם ברית המועצות. אבל לאחר "מבצע קדש", לאחר שהכריז בן גוריון על "מלכות ישראל השלישית ממטולה עד טיראן", "הציעו" לו אייזנהאואר וקוסיגין לסגת מסיני, והוא קיפל את הזנב והחזיר למצרים את הכול, עד לשעל האחרון. ללמדך, שבמציאות הבין לאומית חשוב מה עושים הגויים יותר ממה שאומרים היהודים. היו לנו עוד כמה וכמה גיבורי של "אף שעל", אבל רבים מהם חזרו בהם, בגין ועזר ויצמן, שרון, לבני ומי לא. אפילו משה דיין, שהכריז ש"עדיף שארם א-שיך בלי שלום משלום בלי שארם א-שיך", היה מראשי אדריכלי השלום עם מצרים, שבעקבותיו החזרנו הכול, עד טאבא ועד בכלל. יתר על כן, היה מעניין לראות מה יעשו הישראלים כשהדרכון שלהם יהיה חסר תוקף, כיון שכל, או מרבית, מדינות העולם לא יכירו בו, ונתב"ג יהיה שומם מאין יוצא ואין בא. זה עוד לא הכול, כיצד נעמוד מול עולם שאינו מוכר לנו דלק, מכונות, נשק, ואינו קונה מאתנו תוצרת חקלאית או תעשייתית, ואפילו לא הי-טק. כיצד יעמדו בזה הישראלים? זוכרים עדיין את "האחרון מכבה את האור"? כדאי גם לשים לב לכך שאפילו היהודים בארה"ב ובאירופה מתחילים להתנער מישראל, נמאסנו עליהם. כדאי גם לזכור שישראל איננה דרום אפריקה וגם לא צפון קוריאה (שנתמכת בידי סין), אין לנו את אוצרות הטבע שיש להם, נוכל אולי לנפנף בנשק הגרעיני שאולי יש לנו, טוב לא ייצא מזה.
במוקדם או מעט במאוחר תיהפך ישראל בעל כורחה, בלחץ העולם כולו, במיוחד של ידידיה המעטים, למדינת כל אזרחיה, מדינה דו-לאומית. בלית ברירה תעניק מדינת ישראל לכל ערביי השטחים אזרחות ישראלית מלאה, ובעל כורחה תנהיג שוויון אזרחי מלא לכל אזרחיה, כי ישראל תהיה מדינת כל אזרחיה.
במצב זה אין זה מן הנמנע שאחמד טיבי או ברגוטי או אפילו הנייה, או אחד מהנכדים שלהם, יהיה ראש הממשלה שלנו. אולי זה לא כל כך רע, השמאל הקיצוני בעולם ובארץ תומך באפשרות זו (כמו שקורה לעיתים, הקצוות נפגשים, שמאל וימין קיצוניים חותרים לאותה מטרה!), אבל יהודים ישראלים רבים, ששאיפת חייהם הייתה לחיות במדינה יהודית, יעזבו את המדינה. מעט מעט תתרוקן המדינה מאזרחיה היהודים, כפי שכבר אירע בסוף ימי הבית השני.
עמלם ודמם של שלושה וארבעה דורות יורדים לטמיון, לא יהיה גם מי שיאמר על כך קדיש.ידידיה יצחקי
ד"ר ידידיה יצחקי, אדריכל, מבקר וחוקר ספרות. הרצה באוניברסיטת בר אילן, בסמינר הקיבוצים. היה מרצה אורח במכללת שזר בבואנוס איירס, ארגנטינה, באוניברסיטת נטאל, דרום אפריקה. ספריו: הפסוקים הסמויים מן העין, על יצירת א"ב יהושע; בראש גלוי, עיקרים של חילוניות יהודית. פרסם מחקרים רבים בספרות עברית ובספרות משווה.
